אני ״מאדאם פיפי״. איחוליי. שאלתי את הבחור הצעיר אם הוא יוכל לפחות ללכת לבדוק את שירותי הגברים בזמן שאני מנקה את הנשים. הוא חייך והסביר בגמגום שהוא עשה את זה משמרת קודמת. אני ״מאדאם פיפי״ וילד בן 17 תופס עלי תחת. מה עושים? כותבים טקסט לעצמי בזמן העבודה. 

זו החתונה האחרונה של העונה. כי החורף הגיע. אעלק חורף. היום הדלקתי מזגן בצהריים כדי שיהיה לי מה לנשום. זה מעניין. 

אני לא יודעת איך לפרש את זה. יש מידה של עלבון ובעיקר עצבות מול העובדה שאני תמיד צריכה להגן על עצמי ושאף אחד לא ישמור עלי כמו שאני שומרת על אחרים. חשבתי להתחיל לעבוד גרוע יותר אבל זה לא הסגנון שלי. אם אני אתחיל לעבוד גרוע אז כבר עדיף להתפטר. אם אין לי כבוד עצמי בעבודה אז חבל על הזמן שלי. ולעבוד גרוע זה חוסר כבוד עצמי. זה בעצם הסוג הכי גרוע של זנות. אם יש לי בעבודה ניסיון להשיג מטרה אז זה לפחות סוג של משחק עם דופמין אבל אם אני לא מנסה להשיג כלום ורק מוכרת זמן וכוח, אני פשוט זונה. ואני לא. וגם לעולם לא אהיה. לעולם לא אעשה שום דבר רק בשביל הכסף. אבל זה הופך אותי לפגיעה לניצול ואני לא בטוחה איך אני מתמודדת עם זה. היתה להם מאדאם פיפי שהם פיטרו ובמקום להעסיק אחת חדשה הם פשוט החליטו שאנחנו, שוטפי הכלים, נעשה את זה וכמובן שאם אני במשמרת אז אנחנו מצטמצם לאני. ואין מי שינסה לעשות את זה פייר וכל עוד ״אנחנו״ כלומר אני עושים עבודה טובה אז למה לשלם עוד משכורת? ו״אנחנו״ כלומר אני תמיד נעשה עבודה טובה גם אם זה יותר ויותר קשה כי זה פוגע במצב הנפשי שלי. 

אז המלצר הפיל כפית לתוך הפח. בטעות. איכות של ניהול נמדדת במה העובד עושה אחרי שטעה. הוא לא עשה כלום. השתהה לרגע, הסתכל לתוך הפח מלא שאריות מזון, הסתובב והלך. ואני לא עשיתי כלום. זה לא טיפוסי לי. 

להיות אישה זה משעשע. זה ממש קל לבשל בחור על אש קטנה כי הוא עשה משהו מעצבן. אני לא רעה ואני לא ממש מתעלמת. פשוט לא נחמדה כמו בדרך כלל. לא באה לעזור לפני שביקשו ממני. לא מתחילה שיחה, לא מחייכת. פשוט מתעסקת בשלי. זה לא נחמד לעשות את זה למישהו שניזון מתשומת לב. אבל אולי זה בכלל מה שהוא רגיל עליו ולזה הוא ציפה כל הזמן. ככה זה נשים, לרוב לא נחמדות אלא אם כן אתה ממש מצדיק את זה. 

אבל אני אישה גרועה. היה ג'וק בארגז תנובה ובאתי אליו עם הארגז ואמרתי: 

״קח, זה מתנה. שיהיה לך חבר חדש.״ 

והוא התחיל לצחוק ולנסות לתפוס אותו והלך כל הפאסון שלי כי אני גם צחקתי. אבל עכשיו ברצינות, בואו נדבר רגע, בזמן שאני יושבת עם הטלפון על הדלפק במטבח והחברים פה בחופה עסוקים בלהתחתן, איך מתמודדים עם ניצול. הרי הדברים בעלי הערך הרב ביותר תמיד יהיו אלו שלא מסוגלים להגן על עצמם. אז אם אנחנו חיים בעולם היררכי, השחתה של היקר מכל היא בלתי נמנעת. זה למה אנחנו מזניחים ילדים, טבע, הורים מבוגרים, אמנים, ונשים שנותנות דאגה כי הן לא יכולות לראות סבל של אחר. אז אם אני רגע שמה בצד את זה שאני פשוט גרועה בלהיות בראש ההיררכיה, זה גם פשוט חינוך גרוע! הרי גם אם אטפס לי לשם ואצליח להחזיק במעמד, לא פתרתי בזה כלום. הניצול של החלש לא יעלם מן העולם. ולאמץ את הצד החלש המנוצל שהופך בקלות לפסיב אגרסיב כדי להתמודד עם ההשפלה, זה ממש חרא ולא כיף. ניסיתי את זה חצי שעה וזה נורא. אי אפשר לבלות ככה את כל המשמרת. זה דיכאון. ויש אנשים שמבלים ככה חיים שלמים. וזה רק בגלל שהחזקים לא יודעים לרסן את עצמם. וכן… לצערי, מסתבר שזה תפקידם. כי לתינוקות אין את היכולת להכריח מישהו לתת לו יחס אוהב. ואני לא הולכת לריב ולעשות דרמות על זה שאמרו לי לנקות שירותים. אגב, שוב הגיע הזמן לנקות אותם. 

אז עכשיו כבר 1:45 בלילה ואני כבר בבית שותה תה. הייתי אמורה להישאר עד 2:00 בלילה בעבודה רק בגלל הקטע עם השירותים. אמרתי שאני רוצה ללכת מוקדם אבל מישהו היה צריך להישאר עד הסוף בגלל השירותים. והנה אני יושבת פה ואוכלת את הכובע שלי כי הבחור הצעיר אמר לי שאני יכולה ללכת והוא ינקה. ככה זה, אפילו להתעצבן על האנושות וחוסר הכבוד והניצול לא נותנים לי. כלום לא נותנים לי. איך אני אמורה להתמרמר עכשיו? אמרתי שאני רוצה ללכת מוקדם כי מחר אני מתחילה ב-8:00 והוא אמר לי שגם הוא. זה עוד לפני שסיימנו את הסגירה ועוד לא ידעתי שיתעקשו שנישאר לשירותים. אבל סיימנו הכל מוקדם ואמרתי לו שהוא יכול ללכת כי לי לא יתנו ללכת בגלל שאני אמורה לנקות שירותים. הוא אמר שזה לא פייר. אני אמרתי, נכון. אז הוא אמר שאם אני רוצה ללכת אז אני יכולה ושהוא ינקה. וזה עוד אחרי שעשיתי לו פרצופים ביצ׳יים חצי ערב ורטנתי על זה שהוא לא ידע איך לנקות מערוך ואמר לי לעשות את זה. בכל מקרה הוא הפסיק לעשן וזה מה שחשוב. הוא אמר שחבל על הכסף. אני מקווה שאת כל הכסף הזה הוא משקיע בעתיד שלו.