עוד יומיים בחירות. ידיד שלי כתב בפייסבוק שיש לו זוג תאומים שחוו יותר ימי בחירות מימי הולדת. בעבודה אחד הטבחים, כל השבוע הקודם הסתובב במסעדה והכריז שהוא לא מצביע! גם אם יתנו לו אלף ש״ח. וכל הזמן ניסה לגרור אנשים לויכוחים פוליטיים. כנראה שבבית לוחצים עליו להצביע. יש לי ידיד כזה גם. הוא לא היה מצביע בערך, אף פעם. אפילו לא בבחירות הקודמות שהיו האהובות עלי עד כה. ובבחירות הקרובות הוא שוכנע להצביע. לא ברור לי באיזה כוח. אמר ששמע טענה שהקול שלו למפלגה מסוימת יכול להיות משמעותי. זה לא נשמע לי הסיבה האמיתית כי הטיעון הזה היה קיים מאז ומעולם. זה כנראה משהו אחר. משהו באוויר. הטבח כמובן דביל אבל אסור להתווכח עם דבילים כי הם רק מתחפרים בעמדה שלהם עוד יותר. אז כשהוא נפל אלי עם המרמור הפוליטי שלו, אמרתי לו:

״אל תצביע. לא צריך שתצביע. את אף אחד זה לא מעניין אם תצביע ואף אחד לא יתן לך אלף ש״ח בשביל שתצביע.״ 

הוא היה בהלם. הוא בהלם ממני די הרבה. אבל זה חלק מהמשחק. אני מרשה לעצמי כי הוא מרשה לעצמו ואם הוא עומד קרוב מדי ובא לי עם שאלות כמו: 

״את אוהבת מרוקאיים?״ 

אז שיאכל את הדייסה שלו. מי שנכנס לי לרדאר מקבל תשומת לב. חשבתי לרגע ללכת על הכיוון של: 

״אל תצביע כי להצביע זה לחכמים.״ 

אבל נראה לי שקוף מדי ולא יכולתי להיות בטוחה שהוא מספיק דביל. אנחנו לא מכירים עד כדי כך טוב. תכלס חוץ מהמירמור הפוליטי אני לא ממש יודעת עליו כלום. הוא הראה לי תמונה של אשתו. ממש חמודה. לא כוסית. פשוט אדם עם פנים טובות וחיוך רחב. אמר שהם יחד מאז שהוא היה בן 17. ואז הוא אמר לי שהיא בוכה כל פעם שהוא מסתכל על בחורות אחרות. אני אמרתי:

״זה באסה. יש בחורות בכל מקום…״ 

הוא אמר:

״כן, זה באסה.״ 

רק כדאי שיצביע כי בינתיים ירו בעוד ילד בג׳אסר. אבל אנחנו עובדים על זה. הוא אגרסיבי ועצבני ואני לא מתעצבנת חזרה, מה שרק מעצבן אותו עוד יותר עד שהעצבים שלו כבר נראים לו בעיני עצמו לא סבירים. אני מניחה שזה הכלי היחיד שיש לי אם אני רוצה ללמד אדם לרסן את עצמו בעצמו. הוא ממש נחמד לאחרונה. או שהוא הבין שזה יותר כיף להתחרמן עלי אם הוא נחמד אלי או שהוא אשכרה קלט שיש אנשים נחמדים ולא כדאי להרוס אותם כי זה משאב יקר. נחייה ונראה איזה מהם זה. 

אחת העובדות, צחקה ואמרה שבעלה מצביע ליכוד כי הוא דתי והיא שמאלנית. היא סיפרה את זה כאנקדוטה ואמרה שהם לא מדברים בבית על פוליטיקה ומערכת היחסים שלהם נהדרת. אני שאלתי אותה בהססנות איך זה בעצם עובד, הרי השקפות עולם לא באות לידי ביטויי רק בבחירות. אם אדם הוא שמאלני או ימני אז זה משפיע על הרבה מהבחירות בחיים שלו. היא השתתקה לרגע ואמרה: 

״כן. אני בעיקר מוותרת הרבה. ממש הרבה…״ 

ואני הבנתי ששוב פניתי לא טוב. זו גם אותה אחת שלא יכולה לעשות ילדים… וניסיתי לצאת מזה חזרה לארץ הצחוקים ואמרתי שאם כך הוא כנראה ממש טוב בלעשות לה מסאז׳ ברגליים בסוף היום אז זה בטח מתאזן. היא צחקה ואמרה כן זה ממש מתאזן. אני חושבת שאם היא עובדת חמישה ימים בשבוע במלצרות 8 שעות ביום במשך יותר מעשור ויש לה רק ילד אחד בעיקר כי בעלה לא רוצה עוד, אז אני לא מצליחה לדמיין מה לכל הרוחות הוא כבר נותן לה שמאזן את זה… אבל מי יודע איזה חסכים יש לה. אנשים שרוטים בדרכים כל כך מגוונות שאין לי שום דרך להבין מהי מערכת יחסים מאוזנת ומה לא. למעשה סביר להניח שכל מערכת יחסים שממשיכה היא מאוזנת. ברגע שהיא לא מאוזנת היא מתרפקת. רק שמערכת יחסים מאוזנת לא בהכרח אומרת ששני בני הזוג חווים שמחה. לפעמים אחד חווה שמחה והשני חווה את מה שהוא רוצה לחוות שזה יכול להיות מלא רגשות שונים ומשונים שחלקם ממש לא מזוהים אצלנו כחיוביים. והרגשות האלו מספקים איזה צורך נפשי שהופך את הכל למשתלם.

מה שמעסיק אותי החל מאתמול, זה מים. היה לי מצב רוח מאוד משונה אתמול. פשוט ישנתי כל היום וכל הלילה עם הפסקות ממש קצרות של ערות, מספיק כדי לאכול ולהשתין. אבל הספקתי לדחוס בין לבין כמה סרטוני יוטיוב ומחשבה מסויימת שדי נדנדה לי כמה ימים. מאז היום הלח המעצבן בתל אביב סיטי, חשבתי לי שאני זוכרת שיש טענה שלמים יש זיכרון ושהם מושפעים מאנרגיות. ואז חשבתי שגם אני מושפעת מהכל בעיקר מאנרגיות ואולי הסיבה שאני כל כך סובלת מלחות היא כי היא מכילה אנרגיות של אנשים. ובתל אביב האנרגיות הן קשות. ובנוסף גם חשבתי על זה שמים תמיד מרוקנים אותי. יש בהם משהו שלוקח כוחות. ואולי בשבילי להיות בסביבה לחה פשוט מרוקן את המצברים מהר יותר. אולי סביבה לחה וחוף ים זה סביבה שיותר מתאימה לאנשים עם עודף אנרגיה. איך לעזאזל יוצרים עודף..? אבל ברור לי שיש אנשים עם עודף. זה למה מלא מהישראלים מעשנים מריחואנה. 

אם אני מעשנת מריחואנה אני נרדמת תוך כדי השאחטה הראשונה. וזה בדוק ולא בהגזמה. אבל הרבה אנשים שאני מכירה חייבים לעשן כדי ללכת לישון אחרת הם פשוט נמרצים מידי. אז בשבילם לחיות בעיר על שפת הים עם 200% לחות זה מעולה כי אחרת הם היו מתפוצצים מעודף אנרגיה. אולי זה למה ישראלים מתנהגים כל כך רע בחו״ל. אולי שם אין מספיק לחות שתספוג את העודף הזה אז הם פשוט מתפרעים. אבל אצלי המצב הפוך. כל עוד אני מסתובבת בין בני אדם אני במחסור אנרגטי כרוני ואז אם מוסיפים לזה לחות אז בכלל אני נגמרת. 

אז בדקתי את העניין. מסתבר שיש מחקרים מדעיים אמיתיים שפשוט מטמטם את המוח להתייחס אליהם ברצינות אז אנשים מתעלמים מהם, אבל הם קיימים והם לגיטימיים ולא רוחניקיים בכלל. המחקרים האלו מראים בבירור שהמים משנים את המבנה שלהם אם חושפים אותם לכרטיסיות עם מילים חיוביות או שליליות. שזה משהו שהאנושות פשוט לא מסוגלת לעכל עדיין. אם אתה שם אורז עם מים בשלוש כוסות ולראשונה אתה אומר שאתה אוהב אותה, ,לשנייה אתה אומר שאתה שונא אותה ומהשלישית אתה מתעלם, אז יש שלוש תוצאות שונות. בראשונה האורז עובר תהליך תסיסה חיובי כמו יוגורט, בשנייה האורז משחיר ובשלישית הוא נרקב. לך תתמודד עם זה. למים יש רגשות והאורז יכול להיעלב… כמובן שאני פשוט אהיה חייבת לנסות את זה בעצמי אבל קודם צריך להשיג אורז ושלוש צנצנות שהן אותו הדבר. יש שיעורי בית – לקנות 3 ריבה. 

אגב לקנות… מסתבר שגם החודש האשראי שלי הגיע בסבבה שלו לשלוש אלף. עדיין הבחירות האישיות שלי עולות לי יותר ממה שהייתי רוצה. אני כמובן צמצמתי וחלק מהסכום הוא בגלל הוצאות לא שגרתיות כמו חשבון חשמל ובובת לול אבל עדיין יש כמה מאות שקלים על בתי קפה וגלידות. היה אפשר פחות. אבל עם זה יש בעיה. אני פשוט לא מצליחה לצאת מהמעגל של תשישות ופיצוי. שבוע שעבר כמעט הלכתי באמצע העבודה כי הבנתי שאני אנמית ולא סתם עייפה. הייתה לי סחרחורת ולא הייתי בטוחה אם אני הולכת להתעלף או להקיא. אז אכלתי תפוח. זה קצת עזר. ולא שתיתי קפה. אחר כך קניתי מים עם ברזל ומאז אני לוקחת שתי מנות ביום עם כדור ויטמין סי. בשישי בבוקר הרגשתי כבר הרבה יותר טוב. אז שתיתי קפה. ואז עוד קפה. קפה זה אסור. זה מאוד מאוד מתעתע כי הוא נותן מיידית הרגשה ממש טובה כמו שאני בעצם רוצה להרגיש אבל לטווח הארוך והבלתי נראה לעין, הוא מרוקן לי את המינרלים וגורם לתשישות. התשישות גורמת לי לאכול יותר קלוריות ולשתות עוד קפה. אני לא טיפשה אבל הגוף מאותת לי כל כך חזק שזה לוקח לי ממש כל הכוח רצון שלי בעולם לא לשתות עוד כוס קפה בזמן משמרת של 10 שעות כשאני יודעת בוודאות שזה יתן לי כוח על. כמה אני כבר יכולה להילחם במה שהגוף שלי אומר לי… מצד שני הגוף שלי דווקא אחד המוצלחים והוא אומר לי כשהוא לא רוצה עוד סוכר ושמן ושבא לו חסה. רק הבעיה היא שבשלב הזה אני כבר כל כך עייפה שבקושי יש לי כוח ללעוס אז סביר שאכניס לתוכו עוד גלידה כדי שיהיה לי כוח לעשות סלט וזה כבר בעיות בעיכול. וכל זה די שטויות. הכל שטויות. אם היתה לי סיבה עכשיו לשנות את זה, תוך יומיים התזונה שלי הייתה לפי הספר והאנרגיה שלי היתה בשמיים וסדר היום היה אחרת לגמרי. אבל אין. אני לא מצליחה. כל מה שחשבתי לעצמי שאני רוצה בתקופה שלפני שהתחלתי לעבוד במסעדה, אני כבר פשוט לא זוכרת. לא את מה שגרם לי לרצות לפתוח תיק עוסק פטור ולא את הרצון ללמוד תכנות ואפילו בכינור אני כבר לא מנגנת. 

העבודה הזו בדיוק כמו כל שאר העבודות בחיי, תופסת את כל המקום במוח. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם זה. איך יוצאים מזה? זו מלכודת בלתי אפשרית. בשביל לנגן ולצייר ולהתפתח אני צריכה יציבות בשביל יציבות אני צריכה פרנסה בשביל פרנסה אני צריכה עבודה ועבודה גורמת לי לשכוח כל מה שאני רוצה. ככה אני יכולה למשוך עוד אולי כמה שנים כשאני מקדישה את הכוחות שלי לאיזה מעסיק רנדומלי ובסוף כשכל הכוח יגמר אני פשוט אפתח לי סרטן להנאתי והוריש את האיימק לאמא. 

זה היופי בלהיות מאוהב, זה עוקף את כל שאר ההתרחשויות בחיים ונותן קו מאוד ברור. ככה אנשים משיגים דברים. הם מוצאים מישהו שצריך להרשים, מפתחים אובססיה כלפיו וזה מסדר להם את הפוקוס על המטרה כמו הכיסוי עיניים החלקי של סוסים כדי שילכו קדימה ולא יבהלו מדברים מרצדים בצידי הכביש. אז אצל גברים זה נשים ואצל נשים זה ילדים ואצלי אין כזה כי אני אגואיסטית ולא רוצה לחיות בשביל אף אחד אחר אז יוצא שאני פשוט אשן עוד איזה עשור ואז התפגר. 

אבל זו לא באמת בחירה. זה שאני מצדיקה את זה באגואיזם טהור ומסבירה כל כך יפה זה דווקא בגלל שלא בחרתי בזה. אני באמת לא מצליחה להתאהב באף אחד ובאמת שאין לי שום חשק לילדים. הלוואי וזה לא היה כך. כל ההצדקות שלי נועדו להמתיק את הגלולה ובעיקר לשכנע את לעצמי שיש לי שליטה. אני סתם הילד הנכה שהביאו אותו על כסא גלגלים לחוף הים והוא מסתכל על שאר הילדים רצים שוחים ומשחקים והוא יכול רק לדמיין איך זה ולהעביר ביקורת על סגנון השחייה שלהם. 

העובדים בקפה של עורכי הדין היום יפים במיוחד. יש אחד שכבר ראיתי בעבר. בחור שחום מתולתל עם עיניים טובות וכובע כמו של נגן ג׳אז. הוא הבריסטה. בקופה עמד בחור שחום ושרירי עם שרשרת פנינים מהסוג שמקבלים ירושה מסבתא ולא משהו פלסטיקי עגול. הפנינים על הצוואר שלו הבליטו את העור הכהה וגרמו לו להיראות פשוט האיזון המדויק של נשי וגברי. לידו בקופה השנייה עמדה בחורה אתיופית עם תספורת אפרו מסוגנן בצבע ורוד כהה וקעקוע של נשר על החזה כמעט עד הצוואר. כולם בחולצות לבנות כמו שלג שלא מכופתרות עד למעלה ועיניים צעירות ומלאות חיות. אמרתי להם שהם יפים והבחורה חייכה. 

לא אכפת לה מה אני חושבת עליה. יש לה את הסביבה שלה ממנה היא שואבת פירגון וזו לא אני. לבוס פה יש טעם טוב בעובדים. אני זוכרת שפעם קודמת שישבתי פה אחת המלצריות נראתה לי כמו קנה סוף. בחורה רוסיה דקיקה וגבוהה בהגזמה שנראה כאילו היא רוקדת כשהיא זזה כי האורך מחייב אותה לכל מיני איזונים של המשקל שגורמים לזה להיראות כאילו הרוח נושבת בה. 

אז מסתבר שבעזרת מים אפשר לעשות חשמל. למים יש מצב רביעי בנוסף לנוזל, מוצק, גז, שהוא סוג של ג׳לי. במצב הזה יש למים מוליכות חשמלית שונה וההבדל בין המים הרגילים והמים ג׳ל הוא בדיוק מספיק כדי ליצור אנרגיה. זה איזה בחור ב ted אמר, אז זה בטח נכון. בנוסף הוא גם אמר שמים נטענים מהשמש. כלומר בערך מכל מקור אור, אבל בעיקר מהשמש. והמוח הפשטני שלי אומר שאם אני אשים מים בכוס זכוכית עם מלא שברי פינות כמו עיטורי קריסטל שמרכזים את קרני השמש במים כמו זכוכית מגדלת, המים יהיו פצצת אנרגיה. אולי כל מה שאני באמת צריכה כדי לשרוד במדבר זה את הכוס השייקים מהמסעדה, זו מזכוכית עם המלא עיטורים. זו שאגב כל העובדים מעדיפים לשתות ממנה ותמיד חסר. וגם אני מתעקשת לסחוב איתי בקבוק מזכוכית שבמקור הייתה בו סודה במקום בקבוק קל יותר מפלסטיק. אבל זה פשוט טעים יותר. מים מבקבוק פלסטיק לא טעימים ואני לא שותה מספיק. 

אז תקציר של מה למדנו היום: מים סופגים אנרגיה ומייצרים אנרגיה תלוי בנסיבות. מים סופגים מצבי רוח של אנשים. ומשפיעים על החומרים שאיתם הם מגיעים במגע בהתאם למה שהם ספגו. בישראל יש מלא מים באוויר ומלא אנרגיה לספוג. בישראל יש מלא אנשים עצבניים. אני ספוג של אנרגיות ואני לא סובלת לחות. אגב, גם להיכנס למים אני לא ממש אוהבת. אולי זה למה הבריכה הייתה לי בעייתית. כלומר היו פעמים בהם היא נראתה סבבה אבל הרבה פעמים לא, בעיקר אם יש בה עוד מישהו. אני אשכרה לא הצלחתי לשחות כשנכנס מישהו נוסף לבריכה. יכלתי לשחות רק כשלא היה בה אף אחד ועדיף גם לא היה בה אף אחד כל הבוקר. זה למה אני לא שוחה בבריכות ציבוריות בעיקר אם הן מקורות. אני גם לא ממש אוהבת להתקלח והולכת לים רק אחרי ה 1 בספטמבר כי אז כולם חוזרים לבתי הספר. חוץ מזה אני לא אוהבת לשתות מתמי 4 ומעדיפה מי עדן שמגיעים ממי שלגים ועומדים במיכל שקוף גדול. אבל זה פשוט כי המים גם אשכרה טעימים יותר. עין גדי למשל שזה נביעות מהאדמה, מבחינתי זה סתם מי ברז. 

זהו בינתיים. אני צריכה לשירותים ונגמרה לי הסוללה.