קניתי מוצרלה. בלילה לא הצלחתי להירדם בגלל שממש רציתי מוצרלה. זה נחמד שיש משאלות שמתגשמות ב 13.90 ש״ח. בתוך בית הקפה של עורכי הדין יש ריח של עוף שרוף אז אני יושבת בחוץ. ופה יש רעש של סירנות כי בית החולים ליד והכיסא של החוץ ממש לא נוח. נו מילא, בכל מקרה יש לי רק שעה וחצי להעביר למקלדת את כל החוכמה שצברתי במהלך הלילה. בתשע בערב הייתי עייפה. זה היה יום ארוך אז הלכתי לישון. אני החלטתי שאני אשן מתי שבא לי כמו חתול ובינתיים זה דווקא נחמד. התעוררתי באחת בלילה, עשיתי מתיחות, אכלתי גבינה כחולה ועגבניה וישבתי שעה וחצי מול החלון האלוהי על הכיסאות הגבוהים שלי ובהיתי באורות. ירד גשם לסירוגין וכבר נהיה קר ואפילו שמתי גרביים. מעניין למה בא לי חלב כל כך בזמן האחרון. פשוט מבחינתי לאכול רק מוצרלה ואני אפילו התחלתי לשתות חלב בקפה ולא אכפת לי שזה גורם לי לקנח את האף כל כמה דקות, ממש בא לי. כמו חתול, אם בא לי אז יש. 

תל אביב נהיית גרועה יותר כל פעם שאני פה. הכל מרגיש כל כך שבור ומלאכותי ועל סמים. מישהו לא מסטול מבחוץ רואה את כל הזיוף הזה ונחרד. אני למזלי מתמסטלת ברגע שאני מגיעה לפה כדי לשים את המשקפיים הנכונות ולהנות מהרפתקה. הכל גדוש ותזזיתי ומלא פוטנציאל אך עם זאת רקוב מפורק ומלא מניפולציות ושברון לב. אולי ככה עיר גדולה אמורה להיות פשוט אני שוב מפגינה רגישות יתר. הבוקר ברכבת שוב ישבתי בכוך של המזוודות ליד המדרגות. הרכבת היתה עמוסה למרות שהשעה כבר לא היתה שעת עומס. עושה רושם שכל שעה עכשיו היא שעת עומס. בכיסאות עונש הזוגיים מול הכוך, ישב בחור שהסתכל ספק על החלון מעלי ספק עלי וזה חירפן אותי. אם אני ארים אליו מבט אז הוא יספיק להזיז את שלו או שיעמיד פנים שהסתכל עלי רק לשנייה בדרך למשהו יותר מעניין אבל אז אזיז את העיניים שלי והוא שוב ירפרף על הפרצוף שלי עם העיניים החטטניות שלו. 

איך למען השם אנשים אוהבים תשומת לב…? אז ניסיתי לעשות שוב טריק מחשבתי. נזכרתי בפעמים בהן ישבתי ברכבת והייתי כל כך מרוכזת במשהו שלא שמתי לב בכלל שיש אנשים בעולם. והסתכלתי מחוץ לחלון שמאחורי הבחור על העננים כאילו אני מטאורולוגית וזה מרתק אותי. ישר הבחור התפוגג. חזרתי להיות מודעת עליו והוא חזר להציק לי. חזרתי לעננים והוא שוב התפוגג. זה משעשע. אני קוסמת ויכולה לגרום לאנשים להתפוגג. אני חושבת שככה זה אנשי עסקים. הם פשוט כל כך מרוכזים בעצמם שכל שאר האנשים מתפוגגים. אתמול בלילה מול החלון חשבתי שזה בעצם סוג של מחלה. ההיסטוריה מזמן קראה לזה כך אבל אף אחד לא היה יכול לדמיין עד כמה חמור זה יכול להיות. ״רדיפת בצע״, כמעט מונח מיושן ולא רלוונטי כמו ״צניעות״ כי עכשיו השאיפה לצבירת ממון נחשבת מעלה של אדם ואם אתה לא משחק את המשחק אתה לוזר. 

הזקנים שהתיישבו מאחורי מחוץ לקפה, מזיזים כסאות כאילו מנסים לבנות מהם בית חדש. אלו כסאות גינה שעושים מלא רעש כשנגררים ואני עוד שניה ממסמרת אותם לרצפה! ויש משאית זבל ואז עוד אמבולנס ואז עורכי דינים מגלגלים אחריהם טרולי של מסמכים. קשוח פה ברחוב, לא סתם. אבל טוב יותר מארומה של בית החולים. הייתי כותבת שם פעם אבל אני חושבת שאנשים נהיו יותר חולים או משהו כי האווירה שם נהייתה דחוסה ולא מזמינה. בית הקפה של עורכי הדין הוא בלובי של בניין משרדים גדול עם תקרה גבוהה של קתדרלה ומרחב כסאות ושולחנות כמעט אינסופי שמוביל למדרגות המקיפות את לב הבניין ועולות למכון גיותה. מאוד קונטיננטלי. למישהו פה נפל המעיל לרצפה ואני כמובן החסרתי פעימה כאילו אחד הילדים דפק ת׳ראש במגלשה. 

אז זהו רוסים! זה מה שחשבתי עליו אתמול בלילה. שרוסים הם כמו ילדים. חכו, זה מתבהר. אם משווים פרצופים של רוסים גם גברים וגם נשים לפרצופים אירופאים רואים בבירור שיש להם תווי פנים של ילדים. משהו בפרופורציות. לא משנה כמה הגבר גדול ומלא טסטוסטרון, עדיין היחס מרחק בין העיניים לפה יהיה קטן מהגודל של המצח. כמו לתינוקות. כאילו הפרצוף דחוס. יש רוסים שאצלם זה כבר ממש נראה רע אבל לרוב זה מה שעושה נשים רוסיות ליפות ברמה אחת מעל כל שאר הנשים בעולם. חוץ מאולי אפריקאיות עם אותן פרופורציות. זה הקטע, תינוקות הם הכי יפים וככל שאתה יותר דומה לתינוק ככה אתה יותר יפה. רק מה, אצל גברים זה טיפה יוצר בעיה. אני לא יודעת איך דבר כזה קורה אבולוציונית אבל עובדה שאצל עמים אחרים רוב המבוגרים מאבדים את הפרופורציות האלו. לפי דעתי זה גם משפיע על מבנה האישיות. לא סתם אומרים על הרוסים שהם תמיד היו ותמיד יהיו עבדים. מה זה בעצם מנטליות של עבד? זה הדבר שהחברה שלנו הכי סולדת ממנו אבל למעשה זו מנטליות של אדם שמסוגל להקדיש את הכוחות שלו כדי לעשות טוב למישהו אחר ולא לעצמו. זה מישהו לא אנוכי ולא הישגי ולא רודף בצע. זה מישהו שמעריך את השלווה שלו ואת חיי המשפחה מעל ההיררכיה. זה אדם יצרני כברירת מחדל ללא קשר לתגמול. פשוט נורא. רק לחשוב מה היה קורה אם כל האנשים בעולם היו כאלה… לאן נגיע? 

אז זהו שזה דווקא ממש אחלה חיים. וכל עוד אנשים כאלו חיים בינם לבין עצמם הם בטח די חמודים ומגדלים עגבניות עיזים ותינוקות. אבל ברגע שהם פוגשים מישהו שלא מהאזור האוטופי שלהם, הוא מזהה את המנטליות שלהם כחולשה ולא נדרש הרבה מאמץ מצידו כדי להכניע אותם לשלטון ריכוזי ונצלני. זה למה הרוסים תמיד עבדים. הם תמיד עבדים והאפריקאים החמודים הם גם עבדים ונשים נשיות הן גם עבדים וילדים הם עבדים, ואמנים הם עבדים, ועובדים סוציאליים ומורים ומטפלים וכל מי שהוא רגיש לזולת ומוכן לתת יותר מלקחת. 

ואז יש את החברים שלנו אנשי העסקים שמבחינתי הם השליטים האמיתיים של העולם והפוליטיקאים הם סתם אנשי חצר בתחפושת כדי שהעם יוכל להכות בהם כמו בפיניאטה ברגע שאנשי העסקים חולבים את האזרחים טיפה יותר מידי. והשליטים האמיתיים תמיד מוגנים כי הם בלתי נראים. חיים להם מאחורי חברות ענק בערבון מוגבל ומשלמים ריבית זעומה על הלוואות במקום מס הכנסה על רווחים כי הם רשמית ״לא מרוויחים כלום״. את ההלוואות הם לעולם לא מחזירים אלא רק נותנים לבנק מניות של עסקים וירטואליים שאף אחד לא לוקח אחריות שיהיו שווים משהו ביום שלמחרת. זו מחלה. זו התמכרות להימורים בכנה מידה מפלצתי ואנחנו מעודדים את זה כי הקומוניזם הפחיד לנו ת׳תחת. 

למעשה ברית המועצות פשוט פירקה לנו את יכולת החשיבה הביקורתית בכל מה שקשור להגבלת הכוח של בעלי הון. על זה אפשר להתעצבן שנים. רק מה, כל הטרגדיה הקומוניסטית הזו נוצרה מתוך אותן מחשבות בדיוק. הרוסים החמודים האלו. פשוט כואב הלב שהם חיים ככה תחת שלטון ריכוזי שלא נותן להם לשתות את החלב של הפרות שלהם בלי שאדון יקח שני שליש. זה גם למה יהודים נחשבים לאנשים ״סוג זין״. הם לא חמודים. סורי. הם שאפתניים, חדים, מלאי מרץ וחוצפה ויחסית לאיש הרוסי הפשוט, הם ממש מפלצתיים בכוחות שלהם. אותם היהודים יכולים לשחק עם כספים כמו כדורי ג'אגלינג וכל פעם שהם מחברים 1+1 יוצא להם 3, בזמן שהרוסי החמוד מנסה ללמוד מתמטיקה באובססיביות אבל פשוט לא עומד בקצב. הם גם אותם יהודים שזיהו את המצוקה של הרוסים וניסו ליצור שיטה שתגן עליהם מניצול. זה טיפה התפספס. זה היה ריכוזי מדי ונתן יותר מדי כוח בידיים של מעט מדי אנשים. 

וכשזה ככה, אז הפיתוי לאנשים עם נטייה להתמכרויות, להגיע לראש הפירמידה ולשלוט באופן אבסולוטי בשליש מהעולם, הוא גדול מדי. הקומוניסטים למעשה לקחו שלטון של מספר רב של בעלי אדמות שרק טיפה יותר שאפתניים מהאיכרים שעובדים אותם ומסרו אותו לאדם אחד שאף אחד לא מעז להרוג כי אין לא יורש ידוע. וזה הכי מפחיד כשאין יורש. כשחיים בשלטון מלוכני אז אפשר להרוג את המלך אם הוא מעצבן אותך ואתה מעדיף שאח שלו ישלוט עליך במקום. אבל אם אין יורשים ידועים לציבור שעומדים בצורה מסודרת בתור, אז אם תהרוג את המלך תתחיל מלחמת אזרחים. כמו רוסיה אחרי התפרקות ברית המועצות שבה פשוט כולם רצחו את כולם עד שמישהו מספיק חזק אמר ״אני הבוס ורק לי מותר להרוג״. וזה לקח יותר מדי זמן. רוב הגברים בשכבת התיכון של אמא שלי נרצחו בשנות ה 90. 

אז יש אנשים שמעדיפים דיקטטור יציב ויש אנשים ששואפים לדמוקרטיה מערבית בלי להבין שהרוסים והשוודים לא עשויים מאותם חומרים. אז מה הפתרון? הפתרון הוא אותו הפתרון לכל ה״חלשים״ של העולם. כולל אמא אדמה בכבודה ובעצמה. שוב אציין את המובן מאליו:

״היקר מכל לא מסוגל להגן על עצמו.״

נו.. אז הפתרון הוא..? 

שיט זה לא לגמרי מנוסח עדיין. התעייפתי בשלב מסוים אתמול והלכתי לישון. אבל יש לי תחושה שזה קשור איכשהו לבעל המסעדה. וגם לבעלת הסטודיו ספורט שעבדתי בו לפני זה. זו שהאשימה אותי בזה שאני גורמת ללקוחות שלה להתלונן בגלל שאני מעזה להקשיב להם, ולא עושה להם גזלייטינג שהכל בסדר בזמן שהמכשירים נשברים להם בידיים ואף פעם אין סבון בשירותים. זו התמכרות. זה הכל התמכרות. אם אצליח להבין איך להביס התמכרות אז הכל יהיה בסדר. 

חסר סוכר במוח. 

אוכלת חמוציות ברכז תפוחים. 

וממשיכה.

טוב אז נכנס סוכר וממשיכים. הבעיה של אילון מאסק היא שאין לאנשים באמת כוח רצון ויכולת קוגניטיבית להבין את המשמעות של הבחירות הפוליטיות שלהם ולכן אין משמעות לאיזה תכנים הם נחשפים עליהם ברשתות החברתיות. וזו תעודת עניות שלו שהוא כנראה לא הקשיב ליועצים שאמרו לו את זה או לא טרח לגייס יועצים שאומרים לו דברים שהוא לא אוהב לשמוע. אז הלך לו עוד מיליונר לתהום. לא קריטי, אבל מה שכן חשוב להבין מזה זה שאין דבר כזה ״אזרח מספיק משכיל כדי לבחור נכון״. יש פשוט יותר מדי מידע ויותר מדי משתנים והמון דברים שנעשים מתחת לפני השטח ואפילו אם אדם יקדיש את כל הזמן שלו במחקר של אקטואליה פוליטיקה והיסטוריה הוא עדיין יכול לפספס משהו קריטי ולבחור באדם שינצל אותו. אז אין שום טעם לנסות להיות מעודכן או משכיל, זה סתם בידור. 

יש אנשים שבחרו ביבי כי הם חושבים שהוא לבדו בידיים חשופות ניצח את הקורונה ויש אנשים שבחרו ביבי בגלל שהם עשו אנליזה לחברה הישראלית שהגיעו למסקנה מושכלת שזהו נכון לעכשיו הרע במיעוטו. אין שום סיבה להניח ששניהם צודקים כי אפשר להביא הוכחות שאומרות בדיוק ההיפך. אז מה זה חדשות? בידור ודרך של אנשים להתחבר אחד עם השני על בסיס ידיעות משותפות. מה זה אומר? שצריך למצוא משהו אחר לבסס עליו החלטות מאשר מידע או הנחייה של מקור סמכות. משהו שלא ניתן להשחית על ידי הסתרת מידע או מידע כוזב או מחקרים לא מדוייקים או שינוי נסיבות שפתאום גורמות למנהיגים לעשות פרסה מכל מה שאמרו בעבר. ואי אפשר להניח שיש מישהו בסביבה הקרובה שחכם ממני והוא יודע ואני פשוט אעשה מה שהוא אומר. אין חכמים כאלו. כולנו מפגרים אפילו אלו שבעצמם משחקים במשחק הפוליטי ואפילו אנשי העסקים שבעצמם הם השליטים. כולם מנחשים ומתפללים לטוב. 

רק שאנשי העסקים מקשיבים לאינטואיציה ומתפללים בנחישות. ואנחנו סתם אוכלים פלאפל בפיתה. אני משוכנעת שהדבר שאנשי העסקים השולטים עושים הכי הרבה זה לבלות זמן לבד עם המחשבות שלהם. משהו שרוב האנשים מפחדים ממנו כמו מאש. אפילו הטבח הערבי שעובד כמו חמור 14 שעות 6 ימים בשבוע אמר לי שעבודה זה רק בשביל לא לחשוב. לא בשביל כסף. כולנו יודעים את זה עמוק בלב. אולי זה למה הברסלבים שמים כסאות באמצע היערות ליד הישוב. זה כסאות התבודדות כי רבי נחמן אמר שככה צריך. כל אדם צריך ללכת להתבודד כדי לשמור על קשר עם ה׳. אני לא בטוחה שהם מתבודדים נכון. יש מצב שהם כמו אמא שלי שחושבת שמדיטציה זה לשקוע עמוק בעולם מדומיין. אבל אני יותר ויותר מתחילה להבין שיש פה עניין של אחריות. כמו האחריות שהיהודים הרגישו כלפי הרוסים החמודים. זו לא היתה טעות. כשיש לך שכל, כדאי מאוד שתשתמש בו לטובת הקהילה מתוך ענווה והבנה שלהם אין ולכן הם תלויים בך. 

אז איך עושים את זה? איך גורמים לכל האנשים בעולם לראות את מה שאני רואה? השאלה הנצחית. אבל פה יש חידוש אחד. אני מניחה שאין לי שליטה על מה שאני רואה ושאני פשוט עומדת בנקודה מספיק גבוהה כדי לראות. יש עוד אנשים שעומדים שם. ויש אנשים שמגיעים לנקודה הזו פעם בחיים, נבהלים ובורחים למטה. התפקיד שלי זה לעשות את המקום הזה פחות מפחיד. ואז הם כולם יוכלו לראות כי לכל אדם יש שאיפה פנימית לעלות לשם. 

בינתיים אני עושה חישובים של איך אני שורדת את החודשיים הקרובים מבחינת שכר דירה ואז הבאסה האמיתית, איפה אני חייה ואיך אני מכסה את החובות שימשיכו לרדת לי מהחשבון גם אם אחייה באוהל במדבר.

אז לכבוש את העולם, להכריח את כולם לשבת בשקט שעתיים ביום כדי שהם יוכלו להתחבר לקדוש ברוך הוא ללא מתווכים, כנראה לא יעבוד. הם ימצאו איזו דרך להתחמק מזה וישחקו טטריס במטברס שמשודר להם לקרנית של העין במקום לבלות זמן עם האני העצמי הפנימי שלהם. מה עושים? יש רק דרך אחת שאני יכולה לחשוב עליה. זה הסיפור של הכרוב. איך הקפטן שיכנע את המלחים לאכול כרוב בהפלגה לאמריקה כדי שהם לא ימותו ממחסור בויטמינים? הוא אסר עליהם לאכול אותו. אמר שזה רק לקצינים ואז באמצע ההפלגה הם עשו הפיכה ודרשו לאכול כרוב. לא סתם הלכתי לבצפר של פלצנים 🙂 מלמדים שם משהו. 

בשביל זה אני צריכה כרוב ואני צריכה הרבה ממנו ככה שיהיה עודפים ואז אני צריכה לשמור אותו לעצמי עד שהם ידרשו אותו. הבעיה שלי זה שקודם כל אין לי מספיק כרוב. בקושי יש לי מספיק לשרוד את החודשיים הקרובים. ושנית, אני לא יודעת לשמור לעצמי. המחלה הכי נוראית שלי היא שאני תמיד נותנת כל מה שיש לי אפילו בלי שמבקשים. אז איך אוכל לשמור על הכרוב מספיק זמן כדי לפתח בהם רצון להפיכה? 

אמשיך לעשות מי שמש ולשבת בחלון בלילה. משהו יתפענח לי. עכשיו לגן.