נכנסתי ליד 2 וישר הוא העלה לי את השטחים המסחריים. נו זה מוגזם! איך האתר ידע שאני עכשיו רוצה להיות שוב אשת עסקים? רק חשבתי על זה קצת בראש תוך כדי שאני סופגת את הקפאין של הבוקר. אין פרטיות אפילו בחלומות בהקיץ. 

הסתכלתי על משרדים עם רצפות פרקט, תקרות גבוהות וחלונות ענק עם נוף לאינסוף. זה עולה לא מעט ולי יש במקרה הטוב ממש מעט. ואז ניסיתי לחשוב איך אני מתחמנת את מערכת המיסוי בארץ ככה שחלק ניכר מההוצאות שלי יהיו מוכרות כהוצאות עסק וככה לא אצטרך לשלם מס הכנסה למקרה שאפרוץ בטעות את מחסום ה 7,000 ש״ח וגיליתי שכנראה אין כזו אופציה ואם יש אז אני אצטרך להיות ממש ממש טובה במשחק שאני בכלל לא רוצה לשחק בו. נזכרתי שאני בכלל נגד כל המדיניות הזו של: 

״אנחנו נדפוק את הממשלה לפני שהיא תספיק לדפוק אותנו.״ 

וכל זה התחיל בדרך מהאוטובוס לבית הקפה. הליכה ממש קצרה שבה רבתי בראש עם אחד הרבנים שמחזיקים את המדינה הזו בביצים כי יש להם ציבור שיכול להפיל ממשלות במילה אחת. אני בהתחלה ניסיתי להיות נחמדה ולמצוא אינטרסים משותפים ולהראות כבוד וכו אבל זה נכשל כי המניע שלו לא טוב, לא משנה איך סובבתי את זה. כל פעם שניסיתי למצוא מכנה משותף רק נתקלתי בקיר, בגלל שהרצון היחיד שלו היה מחיקה מוחלטת שלי. והוא בטוח שזה עניין של זמן עד שאני אעלם, ועם זה פשוט אין לי איך לעבוד. ניסיתי להסביר שאם נשתף פעולה אז נוכל לקרב ליהדות חילונים וליצור מדינה יותר ערכית… אבל זה היה לחינם. אין לו באמת אינטרס כזה. האינטרס היחיד שלו זה לשלוט בשביל לשלוט, וחילונים מפריעים לו. לשאלה שלי של: 

״ומה יקרה אם לא יהיו חילונים? איך תממנו את הציבור?״

״השם יברך והשם ידאג להכל.״ 

בבירור קצר הסתבר שהדרך בה הוא ידאג לזה היא שיעבוד עמים שכנים או יבוא עבדים מארצות אחרות. 

״ומה עם הביטחון? איך תגנו על המדינה?״ 

״נאיים להרוס את כיפת הסלע. אין שום סיבה שמוסלמים בני בליעל יזכו להתפלל במקום השייך ליהודים אם הם מתקיפים אותנו. אם הם מרימים אבן, אנחנו נוריד להם אבן מהמקדש שלהם. ושילמדו להגיד תודה כל יום שבו התועבה הזו נשארת שם. בביאת המשיח נהרוס הכל ונבנה את בית המקדש. בינתיים נוריד להם קיר אם הם יפתחו במלחמה.״ 

הוא ממש לא צריך אותי. הוא מסודר. הקדוש ברוך הוא לצידו והתוכניות המעשיות גם. אני יצאתי מהפגישה הדמיונית הזו והתיישבתי לי במכונית הפאר השחורה של ראשי ממשלה, ואמרתי לעוזר שלי: 

״נתחיל בביקורת מס. לו, ליועצים שלו, לחתנים שלו, לנכדים שלו ולמי שמנקה לו את המדרגות. תבדקו לו את הגומי של התחתונים לוודא שהוא לא מסתיר שם שטרות.״ 

העוזר שלי בהלם. 

״את מבינה מה המשמעות של זה?״ 

״הוא צריך להבין שהוא לא הבוס.״ 

ועם התחושה הזו נכנסתי לקפה. זו עוצמה. זה זרם של אנרגיה גולמית שעוברת דרך העורקים בגוף. התחושה היא שאני יכולה להכניס את האגרוף שלי דרך פלדה כמו דרך חמאה, להכניס את הידיים שלי לתוך האדמה ולהרעיד את כל הבניינים מסביב. זה ממכר. וזה גם היה יכול לעבוד אם הייתי מסוגלת להישאר מפוקסת על המטרה ליותר משתי דקות. הבעיה היא שאני כמה דקות אחרי זה ישר ראיתי את נקודת המבט שלו והבנתי שאני מובסת. 

בתכלס, אולי ככה זה אמור להתפתח? אולי השלטון של הדתיים דווקא יביא שקט? בסופו של דבר להחזיק משהו יקר ערך כבן ערובה זה פתרון לא רע לבעיה חסרת פתרון. אנחנו השמאלנים יפי הנפש חושבים שצריך שהכל יהיה הוגן וכולם יהיו מרוצים ושלאויב יש זכויות ושצריך לשמור על אינטרסים של כולם ואז יגור זאב עם כבש. אבל אולי זה למה המצב ממשיך להחמיר. אולי הטענה ששמאלנים הם גיס חמישי, היא לא לגמרי מופרכת? אולי מה שבאמת צריך כדי לסיים את התקופה האומללה הזו שבה שני העמים לא מצליחים לשגשג, זה דווקא שמישהו יהיה חזק באופן חד משמעי, וזה אומר שהוא צריך להגן על האינטרסים שלו ולשים זין על האינטרסים של האחר וחוקי משחק הוגנים. אולי הדתיים פשוט מבינים כמה אנחנו עדיין רחוקים מ״וגר זאב עם כבש״ כי אנחנו לא מצליחים לתת לנוסעים ברכבת לרדת לפני שאנחנו נדחפים לעלות. אולי הם דואגים לעכשיו מספיק כדי ליצור מציאות טובה יותר ואנחנו, שכל כך משוכנעים שעם כוונות טובות נשנה את העולם, למעשה יוצרים מציאות קשה יותר. זה למה אני אפסיד לרבי. לא כי אני חלשה יותר. כי אני לא. 

אני ג'ינגס חאן ואם אתה נגדי אתה נשרף חיי. הייתי מתחילה בחשיפה של כל ההכנסות ומיסוי מסיבי, עוברת לשינוי בקצבאות הילדים כך שילד ראשון מזכה את האמא, והאמא בלבד באלפי שקלים חודשיים ועל ילד שלישי כבר לא מקבלים שום דבר. גיוס לצבא בתשלום והטבות דיור שונות שמפתות את הצעירים הדתיים לצה״ל מה שמאפשר להם מידה מסוימת של עצמאות ומבטיח איכות חיים למשפחות שלהם. איסור על אוכלוסיות צפופות מידי כי זו ״סכנה תברואתית״. הפסקה מוחלטת של תחזוקת תשתיות של ערים דתיות כי הם לא משלמים ארנונה, והשקעה מטורפת בתשתיות של ערים מעורבות. ביטול סגירת ערים דתיות לשבת. הריסת 20% מהמבנים בערים דתיות בטענה שהם לא ראויים למגורים. כך יווצרו שטחים בהם אפשר לסלול כבישים ראשיים שלצידם תחנות דלק ושטחים מסחריים שפועלים בשבת. וכמובן דיכוי כל מחאה באלימות קשה והטלת כנסות לכל מנהיג שמעודד התפרעות אלימה. והנשק הסודי, העצמה נשית. כל הקצבעות מועברות אך ורק לאמהות. האמהות זוכות להשכלה חינם דרך זום מתוך התחשבות שכך שאין להן אפשרות לצאת לעבוד עם ילדים קטנים, מה שמחייב מחשב וחיבור לרשת. שילוב אמהות בהייטק במשרות חלקיות נוחות ועידוד לימוד אנגלית כדי להשתלב טוב יותר בשוק העבודה. לגבי האברכים אין בעיה. לימודים גבוהים בארץ יהיו בחינם לכל המגזרים. אבל רק דרך זום. כל מוסד שירצה לקבץ יותר מ 20 אנשים יחד למטרת לימודים יצטרך לשלם ״מס התקבצות״ עקב הסכנה הבריאותית. זה אומר גם לחילונים. יוקצו גם אולמות הרצאות קהילתיים ״מקומות מאווררים מספיק״ בהם אפשר להעביר הרצאה ללא מס אך היא פתוחה לקהל הרחב, נשים גברים חילונים ואריתראים. מקומות אלו יהיו ממוקמים בתפר בין שכונות דתיות וחילוניות ויפעלו בכל ימות השבוע. בנוסף יעבור חוק ייצוג מיעוטים במדיה. כל מדיה בארץ תהיה מחויבת להציג תמונות של כל המגזרים וכל המינים באופן שווה. על כל תמונה של גבר תהיה תמונה של אשה על כל תמונה של יהודי תהייה תמונה של ערבי. על כל תמונה של בלונדיני תיהיה תמונה של אתיופי, רזים ושמנים וייצוג משמעותי של בעלי מוגבלויות שונות. זה מתוך הבנה שהדימויים הויזואליים במדיה קובעים את הדרך בה הציבור רואה מה לגיטימי ומה לא וכל מי שנעדר מהייצוג עלול להיתפס כלא לגיטימי וזה חושף אותו לפגיעה. זה כמובן כולל את העיתונות הדתית. זה כולל כל מדיה המיועדת לציבור הרחב. עיתוני נישה כמו ״ידיעון בית הספר לבעלי מוגבלויות״ יהיה פטור כל עוד הוא משרת ציבור מצומצם מתחת לאלף איש. כל עיתון או אתר אינטרנט שמנגיש מידע לציבור ורוצה ייחוד מסוים יצטרך להצטרף לגוף גדול יותר שמייצג את הציבור הרחב וכך התעבורה של כל המדיה תעבור דרך התעבורה המייצגת השוויונית. ואיך כל זה נעשה? על ידי כסף. זה מתוך הנחה שכסף זה הכוח האמיתי ולמדינה יש גז ולרבי יש תיק במס הכנסה. 

ככה שולטים. עושים תוכנית עם מטרות ברורות ומגייסים אמצעים להשגת המטרות האלו, שמים בעמדות הנכונות אנשים שנאמנים לאותן מטרות ולא מתפשרים. לא נותנים לאחרים לשנות את המטרות האלו בהתאם למה שהם חושבים שניתן להשיג. זה לא בית ספר דמוקרטי. זה שלטון שנועד להביא סדר ציבורי. כמו שהיה מי שקבע באופן לא מתפשר את החוקים הראשוניים בבית הספר הדמוקרטי. פה צריך מישהו שיקבע סוף סוף חוקים אחידים למדינה. עד שזה לא יקרה אין טעם בכלל לנסות להסתדר אחד עם השני וכל הגאונות והמרץ היהודיים נזרקים לפח על ידי מלחמות אחים בדרגות שונות. כשהחוק יהיה ברור והיחסים יהיו ברורים אפשר יהיה לדבר על בקשות של האזרחים להתאמות שונות, אבל לא עכשיו. עכשיו צריך לבנות משהו יציב וחד משמעי. 

אבל במה זה שונה מהשלטון של הרבי? זה לא. אם הרבי יהיה השליט, נקבל יציבות ואם אני אשלוט, נקבל יציבות. וזה בכלל לא משנה איך היציבות תראה כל עוד היא יציבה. מה שמאמלל את האזרחים זו אי יציבות. זה המאבקים של ענקי השלטון שבמלחמות שלהם הורסים את החיים של האזרחים. אם ביבי היה בשלטון ללא התערבות של השמאל, החיים בארץ היו דבש. רק זה לא אפשרי פשוט כי הוא לא היה חזק מספיק. אולי כשהגז יתחיל לזרום בכמויות, הוא יהיה. 

ברור לי שהסיבה שהנושא הזה מעסיק אותי זה בגלל שאני יושבת בפופיק של השמאל מול בניין בית המשפט בתל אביב אחרי מערכת בחירות שגמרה להם לרצות למות או להרוג. מה שאמור להעסיק אותי זה החיים שלי אבל זה לא קיים כי יצאתי מהבית והתערבבתי עם ההמון הסובל. הבאתי איתי את בקבוק הזכוכית של מי השמש. אולי זה יעזור. יעזור למה? מה שבא לי אישית זה להסתתר באיזה מקום יפה ולצייר. אולי פירנצה. אולי אסע לפירנצה. רק שיש שם גם אנשים. ויש להם גם בעיות. ואני אשב בבית קפה ואכתוב על מה צריך לעשות כדי להיפטר מהשחיתות השלטונית באיטליה. 

כמה קלים ועדינים הם הסממנים של חולשה וכמה הם בולטים לעין ומקטלגים אדם. הבחורה האפריקאית עם הקעקועים בחזה הבוקר כנראה לא במצב רוח טוב. היא התקשתה למצוא את העוגה שלי במחשב של הקופה והבוס ממש לידה היה צריך לחזור כמה פעמים בטון תקיף כדי שתלחץ על הכפתור הנכון ואני רואה אותה עכשיו מתהלכת ליד הבר כמו כלבלב נטוש. זה לא הבדל משמעותי. הראש טיפה יותר נמוך והחזה ממש מעט יותר מכונס והכתפיים כאילו מגנות אליו. וזהו. היא איבדה לחלוטין את אפקט הוואו. היא סתם בחורה שחורה מקועקעת. לא המלכה שהיתה פעמים קודמות. מה השתנה? אולי זה משהו שקרה בבית ואולי זה העובדה שלידה הבוקר עובדת הבחורה הרוסיה הדוגמנית בעלת הביטחון האינסופי של אישה בגובה של גבר. יש לה גם קול הרבה יותר חזק וכשהיא צועקת את השם של מי שצריך לבוא לקחת את המגש, אתה תשמע את זה גם בשירותים. אז הכל יחסי. זה לא שהבחורה השחורה נהייתה פחות מרשימה בעיני אלא שהיא נהייתה פחות מרשימה בעיני עצמה. ואת זה רואים. 

אתמול בגן היתה לי כזו. מתביישת לומר שאני הייתי פחות ידידותית כלפיה פשוט כי היא היתה יפה ומרשימה. ״טניה״, מבטא ונעלי עקב ומניירות של רוסיה עם צפייה לקבל כבוד. היא רוצה לעבוד 8 שעות בגן כי ״יש לי מספיק אנרגיה״ אני לא מטילה בזה ספק. יש לה אנרגיה כי היא מקבלת מספיק תשומת לב וזה מטעין. אני אחרי שלוש שעות נגמרת וחייבת ממריצים כדי להמשיך. הסייעת השנייה הייתה זקנה ממורמרת מארץ הממורמרים: 

״לאף אחד לא אכפת שאנחנו סובלות. בעיקר להורים. מה איכפת להם. מבחינתם שנסבול!״ 

וואווי, לא פלא שהיא אמרה כשהגעתי: 

״הינה זו זאתי, אני זוכרת אותה, היא לא מדברת הרבה.״ 

״למה מי רוצה לדבר איתך?! אם אנסה לשוחח איתך יותר מדקה ארצה למות.״

אבל זה לא טוב להתמרמר על גן לפני שאני הולכת לעוד גן. עדיף להעמיד פנים ששום דבר לא קיים והסכנה לא קיימת ככה אין סבל כפול. אלך עכשיו לקנות לי גוש מוצרלה ולבלות עוד שלוש שעות בגן. שלוש שעות שאני מקווה שימחקו לי מהזיכרון בשנייה שאצא משם. כמו זונה טובה. 

רק מה, אני הייתי הגננת אתמול. כשהיה צריך לאסוף את הילדים, לסדר אותם, למשמע אותם ולשחק איתם, אני עשיתי את זה בלי להתאמץ בזמן ששתי הגברות האחרות גמגמו ונתקלו זו בזו. לי לא אכפת אם עוזרים לי או לא. ואני לא מבלה זמן בלהתמרמר שמישהו אחרת לא עושה משהו. מבחינתי אני אעשה הכל לבד והן מוזמנות לנסות לעמוד בקצב אם בא להן אבל אני לא מתחילה לפתח איתן מערכת יחסים. לא באה בציפיות או דרישות רק עושה את מה שאני רואה שצריך ולא מעניין אותי אם אני צועקת יותר חזק מטניה, כי אני יודעת שהילדים צריכים להסתדר עכשיו. אם טניה רוצה היא מוזמנת ללכת לשיעורי פיתוח קול. ואם גברת ממורמרת רוצה היא מוזמנת לסתום את הפה ולשמור על הכוחות שלה. אבל מה, כל זה נכון כל עוד אני לא בחזית. כל עוד אני לא באמת קובעת. למה? אני לא יודעת. פשוט הכי מפחיד בעולם זה להיות באמת אבל באמת אחראית. אז אני תורמת את כישורי המנהיגות שלי לכל מי שנותן לי לנהל תחת חסותו. זה מבייש אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה. אולי זה התשלום על רגישות וחוכמה. אי אפשר להיות מוביל ורגיש. אי אפשר להיות באמת מנהיג חכם אפשר רק להיות מנהיג חזק עם יועצים חכמים. אני יועץ? זין.