קניתי עוף. תאריך השחיטה שלו היה ב30/11 ותאריך התפוגה שלו הוא ב5/12 כלומר מחר. כל פעם שאני מגיעה לקנות עוף אז תאריך התפוגה שלו תמיד ביום למחרת. עכשיו הוא מתבשל לו על הכיריים החשמליות הקטנות שלי על "אש" קטנה ואני מקווה שלא יסריח את הבית. 

בוא ניגש ישר לעניין. אז אני… ״רוע״. אם כל היכולות האנליטיות והאינטואיציה שלי וההכוונה אלוהית פשוט לא יכולתי להגיע לשום מסקנה אחרת. העניין הוא שרוע לא מוערך מספיק. רוע הוא החיים עצמם. מסובך קצת. ראיתי עוד סרטון יוטיוב על דמויות של טולקין ושם דיברו על האלף האפל. הוא לא אהב שמש, התרחק מהאלפים האחרים כי הוא חשב שהם אשמים בדברים שלא הבנתי בהם ובסוף הם הרגו אותו בעיקר כי הוא לא הסכים לחיות כנוע במקום של אור. ובהרחבה כי אולי כדאי להרחיב, האלף בחר שלא לחיות בממלכת האור שהאלפים כיתרו בחומה כדי להגן על עצמם מפני הלורד הרשע של התקופה הקדומה, ופרש לחיות לבד ביער עם עצים ממש גבוהים כדי לא לראות את אור השמש. הוא התיידד עם הגמדים שלימדו אותו נפחות והכין את החרב שאיתה בשר הטבעות הורידו לסאורון את האצבע עם הטבעת (לא זוכרת איפה שמעתי את זה. אולי לא מדויק).

כל זה טוב ויפה עד שבאה בחורה. היא נכנסה ליער האפל (אפל פשוט כי אין שם אור) והבחור שלנו כנראה היה טיפה ביישן ובמקום לחזר אחריה בצורה גלויה הוא סיבך אותה ביער עד שכבר לא היה לה כוח ואז הוא הביא אותה עליו והתחתן איתה. הטענה בסיפור היא שהיא נשארה מרצון. אבל רצון חופשי זו שאלה מורכבת במערכות יחסים. הם עשו בן ומעולם לא עזבו את היער האפל. עד שיום אחד הבחור שלנו נסע לסידורים והאמא והבן ברחו חזרה לממלכה המוארת של החומה. האבא גילה שהם ברחו והגיע לממלכה כדי לדרוש שיחזרו. שם אמרו לו במפורש "לך קיבינימט" ושאשתו והבן שלו לא אוהבים אותו יותר ושיש לו שתי ברירות, או לחיות את חייו בממלכה ולציית למלך או למות. הוא אמר ״אני בוחר למות ושאשתי תעשה מה בראש שלה אבל את הבן שלי אני לוקח איתי״. הוא ניסה להרוג את הבן אבל האמא כמובן קפצה קדימה ומתה במקומו והאלפים רצחו את האלף האפל. 

תכלס נשמע כמעט בנאלי. גבר שתלטן מנסה להרוג את המשפחה שלו ובסוף מקבל את מה שמגיע לו. רק מה הבעייה? שהוא צודק והם טועים. הבעיה העיקרית שלו איתם הייתה שהוא טען שהם הביאו את המלחמה עם הלורד הרשע על הארץ (לא ברור לי למה כי זה המון היסטוריה טולקינית) ובפועל מה שהם עשו במקום להתמודד עם ההשלכות, זה להשתמש בקסמים שלהם כדי להתבצר מאחורי חומה ולהעמיד פנים שזה לא באמת קורה. הבחורה שלנו הגיעה ליער האפל כי זה כנראה מספיק עניין אותה, כי ילדות טובות לא נוטות סתם לצאת מחוץ לחומה ולטייל ביערות אפלים אלא אם כן יש להן אשכרה רצון להיות שם. בזמן שהחברה המוארים יושבים להם מאחורי החומה, האלף שלנו עבד קשה בנפחייה ויצר כלי נשק שאשכרה יוכלו לשמש למלחמה נגד הרשע. כלומר הוא לא סתם ישב וחיכה שדברים יסתדרו מעצמם ושכל מי שמחוץ לחומה זבש"ו. 

יש פער מאוד גדול בצורת החשיבה של האלף האפל ושל האלפים האחרים. ועד כמה שאפשר להבין מהסיפור, הוא אחד והם כל השאר. אז אפשר להבין למה הוא טיפה פרנואיד ומפחד לאבד את שני האנשים היחידים שיש לו בחיים. ומכיוון שכל שאר האלפים משתייכים לממלכה של האור, מאוד סביר שאם אשתו והבן שלו יגיעו לשם אז הם לא יחזרו אליו. 

עכשיו שוב לגבי הסוגייה של רצון חופשי. בכל סצנת הסיום בה כולם מתים, המלך של האור לא טרח לתת לאישה או לבן לדבר. הוא לא ניסה לבדוק האם יש איזו אפשרות לכך שהיא תוכל לבקר פה ולחיות שם ושאולי האלף האפל יוכל לבקר מדי פעם וכל זה. לא, הוא הכריז ישר: 

״הם לא אוהבים אותך יותר. הם לא יצאו מפה וגם אתה לא תצא מפה חיי.״ 

עכשיו איך זה שונה ממה שעשה האלף האפל לאשתו והבן שלו? מאוד פשוט זה שונה בזה שזה הרבה יותר חמור. האלף האפל לא איים להרוג אף אחד ואפילו כשהגיע לממלכה להחזיר את אשתו והילד ישר ציין את זה שהוא לא הגיע כדי לרגל או לריב אלא רק כדי לקבל את המשפחה שלו חזרה. כלומר מצידו היה אשכרה איזה ניסיון לפיוס. אז למה מי שמאיים ברצח, לא נותן לאף אחד להגיד שום דבר שסותר אותו, לא נותן לאף אחד לצאת מהחומות וגם לא מוכן לקחת אחריות ולצאת להילחם, נחשב צודק? 

כי הרוב בעדו. ולמה הרוב בעדו? כי הרוב פחדנים. 

יש לנו נטייה אנושית לחשוב שהרוב יודע מה טוב. זה למה אנחנו עושים בחירות דמוקטיות, הורגים מי שנחשב למכשפה, וכל השטויות האלו. אבל האם באמת לא היו אנשים בממלכה שחשבו אחרת? באמת לא היו דעות מנוגדות ל"בואו פשוט נתחבא כאן וזהו"? כנראה שהיו רק שתחת הסמכות האבסולוטית של המלך, הדעות האלו לא זוכות להשמע. כשדעות מנוגדות לשלטון לא זוכות להשמע, קשה מאוד לטעון לרצון חופשי. נכון שלא לתת לאשתך והבן שלך לצאת לבקר את המשפחה שלה זה לא סימפטי אבל אפשר להבין שהיתה סכנה אמיתית שהם לא יחזרו ולא רק בגלל בחירה חופשית. מה גם שהאלפים טענו שלנישואין של האלף האפל עם הבחורה הסוררת אין תוקף מבחינתם, כי הם לא נערכו לפי הטקסים המקובלים. כולמר הם עד כדי כך מקובעים ומעצבנים שזה מה שמפריע להם. 

לא טענו לרגע שהוא החזיק אותה בניגוד לרצונה, אלא התעצבנו עליו כי הוא לא הביא להם את המתנות שמקובל להביא כשנושאים מישהי לאישה. הם לא הבינו שאנשים אשכרה מסוגלים לחיות ולהתנהל שלא לפי מה שמקובל. וזו הסיבה שאני רוע. 

זו הסיבה שהבחור שלנו נראה בעיני הצודק. הרוע הוא הניסיון של היחיד האמיץ והמטורף ללכת נגד המקובל וליצור מציאות אחרת כי מה שקורה עכשיו הוא לא נכון ברמה מסוכנת. 

נכון שזה די כולרה מצידו לנסות להרוג לעצמו את הבן אבל זו לא התוצאה שהוא כיוון אליה כשהגיע אלא הברירה היחידה שנשארה לו על פי ערכיו. המחלה הכי קשה של הרוע היא תחושת הבדידות. הבן שלו מבחינתו היה האדם היחיד שיכול להיות שותף לתפיסת המציאות שלו וברגע שהבהירו לו שהוא לא יהיה, אז ממש אין טעם לחיים וככה גברים רוצחים את הילדים שלהם. לא סימפטי. 

זה המחסום הכי גדול. בדידות זו אפילו לא המילה הנכונה. נראה לי יותר נכון להגיד תחושת חוסר המשכיות. כלומר חיים. אם זה היה תלוי במלך האור אז כל האלפים היו חיים להם בתוך החומה לנצח נצחים אבל המציאות לא עובדת ככה. החיים כל הזמן משתנים ומי שרוצה לשרוד חייב להשתנות יחד איתם. מי שמתבצר בחומות ונורמות וטקסים בסופו של דבר יכחד. 

מה שקרה לאחר מכן זה שהבן שלו ששרד את כל החורבן הזה של לראות את שני ההורים שלו מתים מול העינים שלו, בסוף בגד במלך לטובת הלורד הרשע הגדול. אז זה לא ממש משתלם לנסות לכפות את הערכים שלך על אחרים. ויתכן שההתנהלות הדורסנית של ״שלטון החוק והצדק״ של המלך כלפי אבא שלו, זה מה שהביא לחורבן האמיתי ושאם המלך היה טיפה פחות מלא בעצמו אז היה אפשר לשלב כוחות ולהביס את האדן המרושע הרבה יותר בקלות. 

שלטון אבסולוטי מוביל לשלטון אבסולוטי והמאבק בין אלו שדורשים אותו לעצמם בטענות שונות הוא זה שהורס לכולם את החיים. אנחנו אוהבים אור כי באור אתה לא צריך לפחד שיתקפו אותך. אנחנו אוהבים גבות כי זה מאפשר לנו להבין מה הרגשות של מי שמולנו והאם הוא מתכוון להרע לנו. אבל כל זה נכון רק אם אנחנו מניחים שמתכוונים להרע לנו. למעשה האור הוא "טוב" רק כל עוד אנחנו מניחים שמה שאנחנו לא רואים הוא בהכרח מסוכן. כשמספרים על האלף האפל לא מדברים על זה שהוא היה מרושע באיזו צורה. הוא גר ביער האפל לא כי היו שם יצורים זדוניים. הוא היה חבר של גמדים שנתפסים בעיני האלפים לפחותי ערך כי הם יצריים ורודפי בצע. אבל הייצרים הם מקור החיים. והאלפים, עם כל הכבוד, בסופו של דבר כולם מסיימים בשיט לארץ בה לא מתים וסביר להניח גם לא מתרבים יותר מידי. למעשה במילים אחרות הם כולם שטים למות. 

עכשיו המילה מות היא לא פשוטה כי משתמשים בה לתאר שני דברים שונים. יש את אקט המיתה שהוא מפחיד וכועב ויש את מצב המות שבא אחרי המיתה שזה לא מצב נורא. יש הטוענים שהיו שם וחזרו ושהוא אפילו ממש חביב וכיפי רק אין שם שום התפתחות. האקט של המות הוא הזוועה שכולם מפחדים ממנה כי זה האובדן של האפשרות להמשיך להתפתח. זה המוזיקה של ה- game over . זה לא נורא לחיות אחרי שכיבית את המחשב והלכת לעשות משהו אחר אבל המוזיקה הזו שאומרת לך שהאיש הקופץ שלך על המסך לא יכול להמשיך לקפוץ ולהתגבר על האתגרים שלו, היא ממש מכאיבה. 

אז האלפים לא ממש בסטרס מזה כי אולי לא כזה חבל להם למות כי הם לא ממש חיים בכל מקרה. הם סתם יושבים פה על האדמה ושרים שירים ולא שמים לב שהזמן עובר כי הם לא מזדקנים ורק מתעוררים כשמישהו מאיים עליהם. והבחור שלנו הוא לא כזה. הוא כנראה רוצה להתפתח ובשביל להתפתח צריך המשכיות ומבחינתו הבן שלו זה החיים עצמם ואם הוא יהפוך לסתם עוד אלף ״מואר״ אז אין שום המשכיות ואין באמת חיים. 

עכשיו אני חושבת שהמונח רוע לרוב משמש את אלו שמזוהים עם האור כלומר עם החשדנות באחר והאובססיה לקונפורמיזם, ומבחינתם השונה הוא מקור כל הסבל. אבל זה לא מקור הסבל. הרוע הוא לא מקור הסבל. הרוע הוא מקור השינויי ומאפשר את החיים. 

מקור הסבל הוא חוסר היכולת של שני הצדדים לקבל זה את קיומו של זה. ולרוב מי שמתחיל את הריב זה לא הרשע. לרוב, הסיפורים מתחילים בזה שנולד לו ילד שונה ומיוחד והחברה בועטת אותו החוצה מתוך איימה שהוא "רוע". מחוסר ברירה הילד מאמץ לעצמו את הזהות הזו ונכנס בהם חזק. לרוב הוא עושה מלא נזק ואז מפסיד. זו התמצית של כל הסיפורים בעולם. יש רוע שעושה נזק, הטוב נלחם בו ותמיד מנצח ולכן אין באמת סכנה כי הטוב תמיד ינצח. אבל מה שהם לא מגלים בסיפורים האלו זה שאם לא היה רוע אז הטוב היה מתאבן ומת. והרוע הוא זה שמחזיק את הטוב בחיים. 

עכשיו למה בכל זאת עדיף להשתמש במילה "רוע" ולא סתם "שינויי"? כי שינוי זה באמת רע. שינויי זה סטרס וזה כאב ופחד ומחייב מידה מסוימת של אכזריות כי אי אפשר לגדול בלי לבכות ואי אפשר לגדל ילד בלי לגרום לו מדי פעם לבכות ואם תנסה אז הילד יגדל עקום. 

אני אישית ״רוע״ בגלל סיבה די פשוטה. אני לא יכולה לסבול קיפאון קיבעון וקונפורמיזם ואני תמיד אבחין בכל דבר שהוא פגום הרבה לפני שאבחין במה שעובד טוב. אז לי יש יצר הרס מובנה אבל אני לא מקור כל הסבל. אני מקור לשינויי והסבל מגיע אם אנשים מתעקשים לא להשתנות. להשתנות זה כואב ואם אני אשכרה נאמנה לעצמי ולמה שאני באמת חושבת אז אנשים ממש לא אוהבים אותי. כי אני רעה.

מה הבעיה שלי? זה שאני לא רק רעה. אם הייתי רק רעה אז הכל היה ממש פשוט ונחמד. הייתי הולכת והורסת דברים והופכת את העולם לטוב יותר. הבעיה היא שאני גם יכולה לשבת כל החיים שלי על הר ולבהות בנוף. יש לי יכולת לחיות בלי יצרים ואני די מבסוטה מזה. אגב הרגעים בהם עשיתי הכי הרבה נזק הם הרגעים בהם נמנעתי מלהביע דעה שלילית. אבל אנשים חושבים שדעה שלילית היא זה סתם הורס את האוירה, אז כשאני ליד אנשים אני לא מראה שליליות ובזכות זה הם אוהבים אותי. זה לא שקר זה פשוט חצי אמת. וזה מקור הסבל האישי שלי. אם אני חייה בין בני אדם אז אני חייבת להדחיק את הרוע שלי ולראות איך הם הולכים יפה יפה לתוך האבדון בלי להיות מסוגלת להגיד את זה. ואם אני רוצה לצעוק את מה שאני רואה אז הם כנראה במקרה הטוב יפנו לי עורף ובמקרה הפחות טוב יעשו בי לינץ'. אם אני אתפתח ליישות רוחנית נעלה אז אוכל לרחף לי בין בני האדם וללחוש להם נעים נעים באוזן שהמצב חרבאנה וכדאי לעשות שינויי, בלי שהם יבהלו. אבל אני עוד לא שם והעוף מוכן.