אתה לא אתה. 

גבר בשם מורן ניגש לקחת את ההזמנה שלו בארומה. נזכרתי שבכיתה שלי היה בחור בשם מורן וחשבתי מה הסיכוי שזה הוא? הוא לא נראה כמוהו ומצד שני אני לא ממש מצליחה להיזכר בפנים שלו אלא רק בזה שהיו לו ראסטות. לגבר פה אין ראסטות. הוא לבוש סתמי לגמרי. מכנסיים עד הברך טי שירט ונעלי ספורט. הוא נראה נחמד, רך, כזה שלא נמצא בשום תחום תחרותי ובטח יש לו שתי ילדות נסיכות בבית שאותן הוא לוקח לחוג בלט ויושב בסבלנות בצד עד שהן יסיימו. אם הייתי צריכה לתת לו מספר בטח הייתי מנחשת שהוא בן 45. אבל באותה המידה גם יכול להיות בן 39. למה לא. פשוט עבר הרבה. ואז אולי זה הוא. אבל זה לא הוא. אין בו שום דבר מאותה הרוח שהרגשתי אז. גם אם טכנית יש לו את אותם הגנים של הבחור עם הראסטות זה לא אותו הבנאדם. אם הייתי מתחתנת איתו אז בטח הייתי ממש מבואסת יום אחד לקום בבוקר ולהסתכל עליו בעיניים טריות ולהבין שזה לא אותו הבנאדם שהתחתנתי איתו. 

הבוקר הלכתי דרך הואדי לקניון ״מול זכרון״ והיה כל כך יפה שחשבתי שאני עומדת להתפוצץ. יצאתי בשבע וחצי בבוקר והכל היה רענן ומבריק והאוויר היה קריר ופריך וצלול וכל הצבעים של העלים היו כאילו מוגברים בפוטושופ ומעל הכל ציפורים קוראות אחת לשנייה ועונות בלי דחיפות אבל בנחישות. שלחתי לידיד הישן שלי איזה שלוש הודעות כי לא יכולתי להכיל את כל זה בעצמי. הוא יראה את הכל יחד כשיתעורר לקראת הצהריים וסתם יקנא קלות וילך לשתות קפה בספסל מחוץ לבית שלהם בשכונה הכי שקטה בכפר סבא. 

אני תוהה לעצמי למה אני צריכה את בית הקפה בשביל לכתוב? הרי הצלחתי לכתוב גם בבית… אולי זה דווקא בגלל האנרגיות השונות שיש פה. אולי זה נותן לי השראה ואני אפילו לא ממש מודעת לזה. עכשיו אני יושבת במקום הכי מחורבן בקפה. בדלפק המחשבים בפינה של הפח איפה שכולם עומדים ומחכים לקפה מעל הראש שלי ואני עם הגב לאולם ומולי ממש קרוב יושבים זוג שברור שהיו מעדיפים שלא אחסום להם את הנוף ולידי התיישבו אמא וילד קטן עם פוטנציאל צווחנות. למה אני צריכה את זה? כדי לקבל השראה? אם אני לבד אין? 

בדרך לפה אני עוברת ליד הבתים הכי מקומבנים בישראל. בתי בעלי אדמות לשעבר, קו ראשון לשמורת טבע עם נוף לים. אלו בתים אירופאים ישנים שכל אחד מהם נראה שונה לחלוטין משכנו. יש להם לרוב לפחות 3 קומות במפלסים שונים עם מרפסות ועליית גג ושטח אדמה לפחות כפול ממה שמוקצא לבתי קרקע בבנייה עכשווית. לכל בית יש שער קטן שיוצא לשמורה וכל שער נעשה על ידי הבעלים עצמו כך שיש לו מראה ואופי שונה. לפעמים יש כמה מדרגות שעולות מהשביל לשער כי חלק מהבתים עומדים על גבעה והמדרגות ממשיכות עד שהן נעלמות לתוך סבך עצי הפרי של החצר. באחד הבתים האלו ראיתי גרפיטי וחוטי חשמל חשופים בלי מנורות. הבית נראה משופץ והחלונות פתוחים למרות שכבר קר. החצר לא מטופחת ואני מניחה שהבית היה בדרך למכירה או השכרה ומשהו השתבש להם בתהליך אז הם עזבו את זה באמצע ועכשיו עסוקים בלריב בבתי המשפט למי שיך מה. ככה זה כשיש בית לסבתא וסבתא מתה אבל לסבתא היו כמה ילדים וכמה נכדים ולכולם מגיע חתיכה מסבתא. אבל כל אחד חושב שהוא מסכן יותר או אהוב יותר ומגיע לו חתיכה גדולה יותר וסבתא כבר לא שם להכריע. אז חשבתי לעצמי, כמו שאני תמיד מפנטזת, שאני פשוט אחייה שם. משום מה בתים נטושים מושכים אותי הרבה יותר מבתים רגילים. 

השתדרגתי. התפנה מקום בצד השני של הדלפק ועכשיו אני כבר לא עם הגב לאנשים אבל עכשיו אני מול עוד אמא וילדה והן אוכלות להן ארוחת בוקר. זה נורא לראות ולשמוע אנשים אוכלים. השפתון האדום שלה נמתח על הקפלים הסדוקים של השפתיים ונמרח על המזלג תוך כדי שהיא שואבת ממנו את הביצה הנוטפת והפירורים של הלחמנייה עוד מבצבצים לה בזוית של הפה. ואז היא באה עם הפה הזה לקחת ביס מהלחם של הבת שלה כדי לטעום ואני חושבת שאם אני הייתי הילדה הזו, הלחם הזה היה טמא מבחינתי לעד. הילד עם ה״פוטנציאל״ דווקא ממש שקט וברור לי למה. אמא שלו לא מפסיקה לדבר. יש לה קול כמו של מורה והיא מתמללת את כל מה שהיא עושה ואת כל מה שהוא עושה ובכל ארומה נשמע: 

״יונתן, אתה אוכל ביצה עכשיו. זה ביצה ואני אוכלת לחם. תיקח בבקשה את הלחם שלך. לא, זה גרעין. אתה לא צריך אותו. זה הלחם שלי. תניח לי על המגש. תאכל עכשיו את העגבניה. וזה מלפפון. יופי זה זית חמוד עכשיו אתה אוכל זית.״ 

מדי פעם הילד מצליח להשחיל איזו מילה בקול קטנטן אבל לא נראה לי שהבחור הזה יגדל להיות דברן במיוחד. פשוט אין לזה חלל פנוי. 

אז איך הייתי כותבת על זה בבית? על מה הייתי כותבת בבית? אולי על דברים טיפה יותר חשובים אבל שהרבה יותר קשה להזדהות איתם.

יונתן הפיל את הלחם על המכנסיים שלו והילדה עם האמא והאודם פינו את השטח. תודה בי. 

בחדשות הם דנים באונסים. זה הנושא החם של הסופ״ש. מורה שאנס מספר ילדות בנות 6 קיבל מעט מדי שנים בכלא וההורים עתרו לבג״ץ שהחמיר את העונש. לא ברור לי למה צריך לעתור לבג״ץ בשביל דבר כזה. מה כבר בג״ץ אמור לעשות? להחליט שזה יותר לא בסדר לאנוס ילדות ממה שחשב השופט הקודם? כאילו מה הן הדרגות של ״לא בסדר״ שהנאשם הנ״ל לא הצליח להגיע אליהן לפי דעתו של השופט הרגיל ואז למה השופט הרגיל הזה עדיין בתפקיד? השופט הרגיל החליט שזה לא בסדר בדרגה של 10 שנים בכלא ובג״ץ החליט שדווקא זה לא בסדר ברמה של 15 שנים. אני לא מבינה כלום. לפי דעתי זה לא בסדר ברמה של ״שלא יראה אור יום לכל שארית חייו״. אבל אני לא שופטת ולהם כנראה שיקולים אחרים. אחרי זה יש עוד איזה אונס של בת 10 בדואית שאמא שלה אומרת שגם נאנסה בצעירותה ושזה חייב להיפסק. במאי זוכה אוסקר נמצא אשם באונס של העוזרת שלו ואז לקינוח יש את הרב הרוחני של התנועה שנבחרה עכשיו לכנסת ישראל שמתנגדת לקהילה הלהטבי״ת שמואשם באונס אכזרי במשך שנים של מספר נשים שרק עכשיו מצאו את האומץ לצאת עם זה לאור. כמובן שזה תזמון ממש נחמד ״למצוא את האומץ״ ויש מצב שהאומץ שלהן קיבל קצת עידוד ממפלגות יריבות. בתגובות של הכתבה תמיד ימצאו הנשים שכותבות: 

״אני מאמינה לך!״ 

ולי בא לכתוב לה בתגובה: 

״יא מפגרת!״ 

למה את מאמינה לה? כי היא אישה ונשים לא יודעות מה זה לשקר? כי גם את עברת אונס ואת חושבת שהיא בטוח בדיוק כמוך? כי כל הדיכוי של הנשים לאורך ההיסטוריה מזכה אותן בזכות לטעון מה שבא להן בלי לדפוק חשבון כי יש מולן חוב עצום שהגברים לעולם לא יוכלו לפרוע? ושיהיה ברור שהמפלגה הזו תקועה לי כמו עצם בגרון ושאני חושבת שאנסים צריכים לעבור סירוס (לא כימי). אבל אני טיפה מודעת לזה שגם נשים הן בני אדם ולא כל בני האדם הם מלאכים טהורי כוונות. 

ואז אני חושבת שאונס זה נושא ממש מוזר. לרוב, אדם שמבצע פשע יודע שהוא מבצע אותו, אבל אונס זו תופעה משונה. אני אישית מכירה גבר שאשתו אמרה לי שהוא אנס אותה אבל אני משוכנעת בזה שהוא לא מעלה על דעתו שכך היא הרגישה. משהו באיתותים של בני אדם בכל מה שקשור למין ממש לא עולה בקנה מידה אחד עם תפיסת המוסר של החברה המערבית. כאילו אנחנו אנשים מתורבתים ונחמדים כל שאר הזמן, יחסית כמובן למשל לימי הביניים, ואז כשעולה החשק המיני, נמחק לנו המוח ואנחנו פועלים כמו בבונים. ואז חוזרים להיות בני אדם ולא ממש זוכרים שהינו חייה אחרת ולא מאמינים לטענות נגדנו כי אנחנו יודעים שאנחנו לא כאלו ואנחנו אנשים טובים ובחיים לא היינו מסוגלים לעשות דבר כזה. וזה נכון, אנחנו באמת אנשים טובים אבל מי שאנס לא היה אנחנו. זה היה המוח האחר הביולוגי שאחראי על הישרדות המין האנושי ולא ממש מתעניין באופנת המוסר העכשווית. הוא כמו אנשי הדת, יודע שאלוהים איתו ושכל השאר זה הבל הבלים כי מה שקובע זה הולדת כמה שיותר צאצאים חדשים לבעלי טסטוסטרון גבוה. 

״אבל האדם אחראי על מעשיו ושולט בבחירות שלו!״ 

אם הוא כל כך אחראי למעשיו אז למה הוא לא מצליח להפסיק לעשן ולזלול כדי להציל לעצמו את החיים? אם אנשים עבדים של היצרים הביולוגים שלהם עד למצב בו הם ממיתים את עצמם, איך מצפים שאותם אנשים יצליחו להתאפק מלפגוע באחר כשהייצרים קובעים להם אחרת? אז אנחנו לא בדיוק שולטים פה. כי כל הזמן ממציאים שיטות חדשות לכפות על האוכלוסייה להפסיק להזיק לעצמה וזה לא עוזר. ראיתי איך פועלים מוציאים יותר ממאה ש״ח בקיוסק על 3 חפיסות סיגריות. מאה ש״ח זה כמה שעות טובות של עבודה קשה והסיגריות האלו לא יספיקו אפילו לשבוע. ואם כל שאחטה הפועל יודע שהוא מחבל לעצמו בכלי העבודה היחיד שלו שזה הגוף שלו ומקרב את הרגע בו לא יוכל לפרנס את המשפחה שלו. הוא גם יודע שכל פעם שהוא הולך לקיוסק הוא מונע מהמשפחה שלו אוכל או בגד או…

לארומה נכנסו חבורה של בחורות רוסיות טריות, פליטות פוטין ואני לא זוכרת על מה חשבתי. זה לא הגיוני כמה הן יפות יותר מכל שאר האנשים על כדור הארץ. פשוט מביך לעמוד ליידן ולהיקרא בנאדם. אפילו הבחורה בקופה שלרוב לא שמה על אף אחד ולוקחת הזמנות כמו זומבי חסר סבלנות פתאום נראית כאילו זה היומולדת שלה. לא מפסיקה לבהות בהן ומחייכת ומסבירה להן ויוצרת תור כי היא לא ממש רוצה לשחרר אותן. יש להן פנים של תינוקות ועור לבן זוהר כמו הירח, עיניים גדולות שלא ראו שמש, גפיים ארוכים, תנועות גוף רכות רוקדות ברוח ואיפור עדין שרק מדגיש את מה שייחודי בכל אחת מהן. קול כמו פעמונים, בגדים של מיטב המעצבים וכרטיס אשראי פלטינום כבד ואקזוטי של איזה בנק אירופאי. 

פעם חשבתי שהשמש היא זו שמשחיטה לנו את פנים אבל אז שמתי לב שנשים מבוגרות שמגיעות מברזיל או ספרד נראות מעולה וממש לא כמו צימוקים. ולהם לא חסרה שמש והן גם בטח לא מתחבאות במזגנים כל היום. אז למה אנחנו כאלה פגומים למראה? למעשה מי שמזכיר ישראלים מבוגרים במראה הם הנרקומנים שזרוקים ברחובות לוס אנג׳לס בתוך קופסאות קרטון. מזכיר לי פוסט של איזו קוסמטיקאית מקומית. היא טענה שיש לה למכירה מדריך לשמירה על עור הפנים בזמן טיפולים רפואיים. היא שמה לב שבזמן שהיתה לתקופה ארוכה בטיפול שיניים עם משככי כאבים ואנטיביוטיקה, עור הפנים שלה נראה ממש לא טוב. אז היא טוענת שיש כל מיני קרמים מזינים שצריך לשים והיא מוכרת אותם וכמובן צריך גם לדאוג לתזונה נכונה לאכול מלא ירקות וכו. 

אז מה אנחנו לומדים מזה ילדים? כנראה זה כמויות משככי הכאבים, הקפה והסטרס ואולי גם כל הציפרלקס שמחלקים פה כמו טיק טק, שהם בעלי השפעה מכרעת על מידת היופי שלנו ושהשמש לא תיתן לעלילות שווא להעיק על מצפונה. 

תופעה משעשעת. זה כנראה אוטובוס שלם של כאלו. בחורים ובחורות רוסים בגילאי 17-20 שעצר פה ופלט לתוך ארומה את כל היופי הזה. וקשה להפסיק להסתכל עליהם. הם גם מצחקקים ועושים סרטונים מטופשים ומדברים בהתלהבות כשהם מוציאים מהשקיות שלהם כל מיני דברים ״אקזוטים״ שקנו בסופר-פארם. ומשהו ביופי הזה שלהם גורם לי להרגיש שאני יכולה להיכנס להם בשיחה. ואני לא נוטה לעשות את זה לרוב. אבל זה כאילו לפנות לאדם מפורסם שעצם זה שהוא כל כך יוצא דופן ובחר לחיות מול המצלמות, נותן רשות לפנות עליו ברחוב. 

עכשיו נראה לי שסיימתי. היה איזה בבון שהתחיל לצעוק על עובד הדלפק כי אשתו קיבלה לחם עם חור באמצע. אבל לא היה לו סיכוי כי מולו יש 5 עובדים ערבים מג׳אסר שלא ראו אותו ממטר וכולם יחד פשוט צעקו עליו חזרה והבריחו את הבבון ואשתו לרטון בחוץ. זה בדיחה לצעוק ולאיים ״אני אדאג שיפטרו אותך!״ על מישהו שלא יוצא מהבית אחרי חמש כדי לא להיפגע מירי. נראה לי עובדי הדלפק הוציאו הרבה זעם עצור על הבבון הזה. אבל אני כבר באמת לא יודעת על מה כתבתי. כנראה שיש גבול לכמה השראה אני יכולה לספוג ועדיין להיות פרודוקטיבית.